יום השואה עומד השנה בסימן "רְאו, היו קהילות ואינן עוד: הקהילה היהודית ושִברה".
אחד המפעלים ההיסטוריים הכבירים שנפגעו פגיעה אנושה בימי השואה היה הקהילה היהודית. אלפי הקהילות היהודיות היו המסגרת הבסיסית והחשובה ביותר בחיי היהודים.
הביטוי "כל ישראל ערבים זה בזה" ביטא היטב את הקהילה היהודית ולאורו פעלו ראשיה. סמכות הקהילה הקיפה את כל תחומי החיים. משעת לידה ועד פטירה, בשמחה ובאבל, היה היהודי קשור במוסדות הקהילה והיא סיפקה לו זהות ומסגרת חברתית, חינוכית, דתית וכלכלית באמצעות המוסדות והארגונים שהקימה: בתי כנסת, בתי דין, מקוואות, קופות צדקה, בתי מחסה לחולים ולעניים ועוד.
מסע הרצח הטוטלי של היהודים המיט חורבן גמור על אלפי קהילות בשטחי הכיבוש הגרמני ברחבי אירופה ובצפון אפריקה; עם היהודים עצמם נמחקו גם קהילות שלמות.
מורשת הקהילה היא מאוצרות התרבות האדירים והיקרים שהעניקה לנו ההיסטוריה היהודית. סיפור חורבנן של הקהילות הוא מן הבורות העמוקים ביותר שפערה השואה בנפשו ובגופו של העם היהודי. העמקה בתולדותיה של הקהילה היהודית ולימוד קורות חורבנה ממחישים את ממדי האסון והאובדן שחווה העם היהודי בתקופת השואה.
והנה, בחלוף יותר משבעה עשורים שוב נפתחו שערי הגיהינום. מפלצות החמאס עוררו זיכרונות רחוקים : של השואה, של פוגרומים, של אלימות ברברית נוסח ימי הביניים.
ושוב, מצאנו עצמנו מתמודדים עם אלו ששואפים לכלותנו, ומאמצים שיטות שלא ברא השטן כדי לנסות להשמיד אותנו. החמאס למד את דרכי הנאצים ושחזר אותן, וגם תיעד כדי שיידעו כולם.
לרוע מזלו, חמאס הוא אויב חדש המתמודד עם יהודי חדש – יהודי מתוצרת הארץ, ישראל, מולדתנו התנ"כית שנולדה מחדש ולעולם לא תינטש שוב.
ושלא כמו בשואה, אז היינו לבדנו חלשים בעולם אדיש – היום אנו חזקים ואנחנו ננצח.
זיכרון השואה לא יימחה. הכתם והבושה ימשיכו ללוות את האנושות לדורי דורות.
עלינו מוטלת החובה לזכור. אנו חוליה בשרשרת הקיום היהודי, שהשואה איימה לקטוע.
"לזכור את הכל, לזכור ודבר לא לשכוח"
ציפי בן טולילה, מנהלת ביה"ס
